אין עוד אחת כזו

אין עוד אחת כמו נורית הירש: האהבה למוסיקה, ההתלהבות וחדוות היצירה, הכשרון הפנומנלי, הנפש הצעירה ומלאת שמחת החיים, האנושיות, האהבה והרגש שבמלודיות

קשה להחליט מה בדיוק הופך אותה לאחת ויחידה. אך פשוט לומר, ששיריה הפכו לחלק בלתי נפרד מה-DNA של התרבות הישראלית. לכן היא, ללא ספק, אייקון המסמל את התרבות הזו.

אין עוד אחת כזו; אין עוד אחת כמו נורית הירש. רק כשמשוחחים עימה מבינים את האמירה הזו באמת. אך קשה להצביע על תכונה אחת שהופכת אותה לכזו אחת ויחידה: האהבה למוסיקה, ההתלהבות וחדוות היצירה, הכשרון הפנומנלי, הנפש הצעירה ומלאת שמחת החיים, האנושיות, האהבה והרגש שבמלודיות – קשה להחליט.

לכן קל יותר לסכם בכך שאין עוד אחת כמוה ולאחרונה היא אף זכתה בפרס על מפעל חיים, שהופך את האמירה הזו לרשמית. כדי להסביר עד כמה היא יוצאת דופן יש לצאת למסע שאורכו כ-1600 שירים אותם הלחינה, בהם שירים להצגות, למחזות זמר, לסרטים, לתוכניות טלביזיה, שירי ילדים ומוסיקה לפרויקטים שונים. הירש אחראית, למעשה, על הלחנת שירים שהפכו לחלק בלתי נפרד מה-DNA של התרבות הישראלית. לכן היא, ללא ספק, אייקון המסמל את התרבות הזו.  

מוסיקה לנצח
הירש אוהבת מוסיקה. היא אוהבת את העיסוק במוסיקה ואין לה כוונות להפסיק לעסוק במוסיקה עד יומה האחרון. בעוד כחודשיים היא תחגוג יום הולדת 72 אך היא פעילה ועובדת באינטנסיביות כאילו היתה בת 30. למרות שהלחינה כ-1600 שירים ומאחוריה אינספור פרויקטים, וגם אלבומים (13) וספרים (6), היא עדיין מלאת התלהבות ומופיעה הרבה יותר מרבים מהאמנים הצעירים המובילים את סצנת המוסיקה כיום בארץ. כך, כשמביטים מהצד, נראה כי אהבתה של הירש למוסיקה תשמור אותה צעירה לנצח.

הירש נולדה בתל אביב והחלה ללמוד לנגן בפסנתר כבר בגיל 6. בגיל צעיר כבר ניגנה מוסיקה קאמרית ולמדה לנגן על קלרינט. עד מהרה הועסקה כמלוות זמרי האופרה הישראלית, כפסנתרנית בסטודיו לבלט, בתיאטרון החמאם ביפו, בתיאטרון הבימה ושל רביעיית מועדון התיאטרון. במהלך שנותיה כחיילת שירתה בלהקת גייסות השריון ולאחר שחרורה מצה"ל המשיכה ללמוד מוסיקה בארץ (ג'אז), באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (מוסיקה לסרטים, מוסיקה בת זמננו ומוסיקה אלקטרונית) ובניו יורק (קומפוזיציה).  

אך למרות ההשכלה המוסיקלית המרשימה, שרכשה הירש במשך השנים, נראה שכדי להלחין את השירים שהלחינה דרוש כישרון יוצא דופן. בין השירים אותם הלחינה ואשר פועמים בלב התרבות הישראלית, גם עושה שלום במרומיו, בשנה הבאה, פרח הלילך, בן יפה נולד, כבר אחרי חצות, בפרדס ליד השוקת, ללכת שבי אחריך, תני לי יד, אח יא ראב, חשמל בכפות ידיך, בואי לאילת, רק בישראל, אי שם ואבאניבי. היא הלחינה גם שירי נושא לסרטים, כגון בלדה לשוטר אזולאי, לופו מלך הכביש, כץ וקרסו, מאחורי הסורגים והבחור של שולי. גילי בא לבקר

הסוד של סלאח שבתי ודיג-דיג-דוג
הירש גם הלחינה, תזמרה וניצחה על המחזמר סלאח שבתי של אפרים קישון, שהוצג בתיאטרון הלאומי הבימה; כתבה מוסיקה להצגות ולסדרות טלויזיה, בהן קרובים קרובים, פרפר נחמד, הבית של פיסטוק, הזמיר מארץ סין, דלת הקסמים, קרוסלה, דיג דיג דוג, פים פם פה, סופי ומופי, אימי הגנרלית, יסורי אפרים ובנים גידלתי ורוממתי. כמו כן, הלחינה מאות שירי ילדים, שהפכו לחלק בלתי נפרד מרפרטואר השירים המושמעים תדיר בגנים ובבתי הספר. 

היא יצגה את ישראל כמלחינה בפסטיבלים רבים בעולם וזכתה בפרסים בפסטיבלים רבים בארץ, עם השירים: אהבתה של תרזה דימון, בדרך חזרה, ברבאבא, הדרך אל הכפר, חלקת אלהים, לא נעצור ועוד רבים אחרים. לאחרונה קיבלה הירש פרס על מפעל חיים, אך נראה כי היא לא מתרגשת יותר מדי: "מדובר באות הוקרה שנעים ומחזק לקבל. זה לא משנה חיים, אלא נותן חיזוק להמשיך ולעשות את מה שאני עושה".

לעומת זאת, הירש עדיין מתרגשת מאוד מן המוסיקה עצמה, ומהשיר האחרון אותו היא הלחינה, שירת דבורה; שיר הנושא לטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות האחרון, בהר הרצל. את השיר ביצעה הזמרת, אסתר רדא, כאשר הירש ליוותה אותה על הפסנתר. סולר בירושלים

מה לדעתך גרם לכך ששירים שהלחנת ישרדו וישפיעו כל כך הרבה שנים? 
"השיר 'ערב של שושנים', למשל, שכתב יוסף הדר, כבש את העולם, אך אני לא יודעת לומר מהו המרכיב שגרם לכולם להיתפס".

יש תהליך מסוים, קבוע, שאת מבצעת כדי להלחין שיר מנצח? או שיש לך איזה סוד להלחנת שירים מוצלחים?
"מעולם לא שאלו אותי את השאלה הזו, לכן גם מעולם לא חשבתי על כך לעומק. אלא שאני נגשת להלחנה בצורה לגמרי אינטואיטיבית. אני לא חושבת על שום דבר מעבר להתאמת המילים למנגינה. יתכן וזה קשור בהשכלה המוסיקלית שלי ובבית בו גדלתי; יתכן וזו הסינתזה הזו שעושה משהו לאנשים. לא נראה לי שזה בר ניתוח. בכל פעם מתחיל תהליך חדש. אני מניחה שזה ספונטני. יש שירים עליהם אני עובדת שבועות, כי נדרש לי משך זמן ארוך יותר למצוא את הלחנים. כך, למשל, במהלך העבודה על הלחנת השיר 'אחד לחיילים', היה חסר לי משפט מוסיקלי אחד. זה הטריד אותי במשך ימים רבים, עד שמצאתי. לעומת זאת, בהלחנת השיר 'שירת דבורה' לטקס המשואות ביום העצמאות, זה קרה בבת אחת".

מה הנחה אותך בעבודה על השיר, שירת דבורה, אותו הלחנת לאחרונה?
"הכל מתחיל בהתלהבות ואני אכן התלהבתי מהרעיון של הלחנת שירת דבורה כשיר הנושא לטקס הדלקת המשואות. המילים של שירת דבורה, דמותה של דבורה הנביאה ודמותה של אסתר רדא הנחו אותי לחבר מנגינה מלאת הוד והדר. מי שהזמין את השיר הוא היועץ האמנותי של המופע, משה קפטן. מפיק המופע, ירון הראל, פנה אלי ואמר שהוא מעוניין בלחן בסגנון ספרדי המושר על ידי להקת נשים אנדלוסית. אז הלחנתי את השיר בסגנון אנדלוסי. הקלטתי ושלחתי אליו. הוא אמר שזה נהדר. אך זמן קצר לאחר מכן בשיחת ועידה עם קפטן והראל יחד, קפטן ביקש לשנות את הלחן; הוא ביקש לחן בסגנון קלאסי. זה הפך לאתגר עבורי וכבר ביום המחרת מצאתי את עצמי נענית לאתגר ומלחינה גרסה חדשה. ישבתי ליד הפסנתר 7 שעות, הלכתי עם הלב, כשהמילים נתנו לי השראה וכתבתי משהו אחר, בסגנון קלאסי. השמעתי לקפטן בטלפון והוא מיד אמר 'זהו זה'. שאלתי אותו 'איך אתה מחליט מיד?', והוא ענה שהוא לא צריך יותר מ-4 דקות כדי להחליט. יש לו ניסיון אז סמכתי עליו".

על חזנות ומוסיקה מזרחית
את השכלתה הרשמית רכשה הירש אצל מורים שלימדו מוסיקה בסגנון קלאסי, אך ההשפעה המוקדמת ביותר עליה היתה חזנות, בגיל 3, כשגרה עם הוריה אצל סבה וסבתה, שהיו יהודים מחצרו של הרבי מלעלוב. הירש: "בימי שבת ובחגים הייתי הולכת איתם לבית הכנסת ושומעת את החזנות. זה השפיע עלי לאורך כל הדרך, בשירים, כמו בפרדס ליד השוקת, עושה שלום במרומיו ועוד. השירים האלה נכנסו לרפרטואר היהודי והפכו לשירי עם, שירים כאלה שלא יודעים מי כתב אותם, כמו השיר 'ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות ועטרת זהב', אותו הלחנתי גם כן".

היו השפעות מוסיקליות אחרות במהלך השנים?
"בוודאי. כשהלחנתי את השיר 'חשמל זורם בכפות ידיך', לזמרת, רותי נבון, הושפעתי מסגנון השירה שלה. היא שרה בסגנון מוסיקת הנשמה, המוסיקה השחורה והיא היתה ההשראה שלי להלחנת השיר. הושפעתי אז גם מהתקופה בה חייתי בארצות הברית, בעקבות שליחות של בעלי שם. שמעתי שם מוסיקה והלכתי להופעות בהן נגנו מוסיקת נשמה שחורה. כך, כשהייתי צריכה לחבר את התזמור לשיר 'אבניבי', נזכרתי שלהקת הבי.ג'יס השתמשה בכלי שנקרא סטרינג אנסמבל. באותן שנים, שנות ה-70, הכלי היה בין הראשונים מסוגו והיה בעל צליל מיוחד ועכשווי לאותה תקופה. אמרתי למנהל תחרות האירוויזיון דאז, חנוך חסון, שאני רוצה את הכלי הזה, ושאם לא ישיגו לי אותו אז השיר לא ישתתף בתחרות".

לאיזו מוסיקה את אוהבת להאזין להנאתך?
"אני מאזינה לכל הסגנונות, אך אני אוהבת במיוחד מוסיקת סלסה. אני גם אוהבת אופרה ומוסיקה קלאסית, אך מאזינה גם לזמרים עכשוויים, כמו אדל ולנה דל ריי. אני אוהבת מוסיקה שחודרת אל תוך הלב. אני גם אוהבת מוסיקה מזרחית, כי יש בז'אנר זמרים מצוינים עם קולות פנטסטיים. בזמנו, האזנתי גם לזהר ארגוב ולזהבה בן בתחילת דרכה. בכלל, אני אוהבת סלסולים משחר ילדותי. כך שזמרים כמו שרית חדד או עמיר בניון, ששרים עם הלב והנשמה בהחלט אהובים עלי".

אפרופו עמיר בניון, הירש עבדה עימו לאחרונה על השיר 'געגוע אינסופי' של רחל שפירא, אותו הלחינה עבור עמותת אור למשפחות שכולות. הירש: "להכין שיר מחווה להורים השכולים היה תהליך שתבע ממני הרבה כוחות נפש. הנושא כבד, כואב ומדבר על הזיכרון שבצל המשכיות החיים. אחרי שהלחנתי את השיר בחרתי בעמיר בניון לבצע אותו. עד היום ההורים השכולים כותבים לי בהמוניהם על עד כמה השיר מרגש אותם".

***

גַעְגוּעַ  אֵינְסוֹפִי                                                     
מילים: רחל שפירא | לחן: נורית הירש

לִמְצוֹא אֶת הַדֶּרֶךְ,
לִהְיוֹת רְאוּיִים.
לִזְכּור וְלִשְׁמוֹר
וְלִדְבּוֹק בַּחַיִים.

יָמִים וְשָנִים
מַשְׁאִירִים סִימָנִים.
צְרוּבִים הַשֵּׁמוֹת,
הַבָּעוֹת הַפָּנִים.

לִמְצוֹא אֶת הַדֶּרֶךְ,
לִהְיוֹת רְאוּיִים.
לִזְכּור וְלִשְׁמוֹר
וְלִדְבּוֹק בַּחַיִים.

לִפְקוֹחַ עֵינָיִים
כָּל יוֹם מֵחָדָשׁ
גַּם אִם מַעְיָן
הַדְּמָעוֹת לֹא יָבַשׁ.

הַגַּעְגּוּעַ אֵינְסוֹפִי הוּא
וּלְעוֹלָם לֹא יַעֲזוֹב.
הֲרֵי הוּא חֵלֶק מֵעַצְמֵנוּ
בֵּן מִשְׁפָּחָה חָבֵר קָרוֹב.

***

ספרי על הפרויקט שמרגש אותך בימים אלה?
"אני עובדת כבר 4 שנים עם להקות הייצוג של חיל החינוך. חלק מהחבר'ה, איתם הופעתי בבסיסים ובטקסים של צה"ל, השתחררו והקימו להקה שנקראית 'החבר'ה הטובים'. אני מופיעה איתם בכל מיני מקומות, כמו בזאפה למשל. כמו כן, ב-5 השנים האחרונות אני מופיעה בבתי ספר, במסגרת תוכנית 'שרים מורשת', אותה הגיתי עם משרד החינוך. זוהי תוכנית המשלבת חומרים מתוכנית הלימודים עם שירים שלי, בהתאמה בין התכנים".

ספרי על התוכניות לעתיד.
"אני אוהבת מוסיקה, את העיסוק במוסיקה ולא מתכוונת להפסיק לעסוק במוסיקה עד יומי האחרון. אני פעילה ועובדת באינטנסיביות כאילו הייתי בגיל 30. יש לי כ-60 הופעות בשנה ואין לי תוכניות להאט. אני מלאה התלהבות. זה מזכיר לי את אהוד מנור: גם לו היתה התלהבות אינסופית ליצירה; גם הוא יצר מתוך חדווה עצומה עד יומו האחרון. אין לי תוכניות מיוחדות לעתיד, פרט ללהמשיך ולעשות את מה שאני עושה כעת. משום שאני אוהבת את שגרת החיים שלי; את החיים השקטים והפעילויות היומיומיות, כגון לעשות ספורט ולהתאמן בפסנתר. בכל פעם מופיע פרויקט חדש ואני מקדמת אותו בברכה. אני חיה בשלווה ותמיד דאגתי שיהיה לי זמן פנוי לעצמי, לנוח ולהזין את הגוף ואת הנפש. אמא שלי היתה מורה ליוגה לצד היותה עורכת דין, ונראה לי שהיא היתה הדוגמא שלי ל"תורה" הזו, של נפש בריאה בגוף בריא".

לסיום, כפי שטוענת הכותרת: אין עוד אחת כזו.