ברכה נוגעת בשמיים

ברכה שטרן, שחוותה במשך שנים רבות אלימות מבעלה לשעבר וגם מאביה המנוח, הוציאה שלושה סינגלים חדשים שכתבה והלחינה. היא משיקה מופע מוזיקלי חדש

ברכה שטרן, שחוותה במשך שנים רבות אלימות מבעלה לשעבר וגם מאביה המנוח, הוציאה שלושה סינגלים חדשים שכתבה והלחינה. היא משיקה מופע מוזיקלי חדש.
המוזיקאית והזמרת ברכה שטרן חוותה במשך שנים רבות אלימות מבעלה לשעבר וגם כילדה וכנערה חוותה אלימות מאביה המנוח. בימים אלו היא הוציאה סינגל חדש בשם "שער הזהב", שאותו כתבה על אחותה פרידה ז"ל, שנולדה עם תסמונת דאון ונפטרה לפני מספר שנים. ברכה אף צילמה קליפ עבור הסינגל החדש, כמו לשני השירים הקודמים שלה: "אתה בשמיים" ו"את החיים אנו בונים". 

https://www.youtube.com/watch?v=nOIp42n-iMw

לדבריה, למרות הסבל הרב שעברה במהלך השנים היא אישה חזקה מאוד, והשירים שהיא כותבת, מלחינה ושרה מביאים לידי ביטוי את כל מה שעברה. "בשיר 'החיים בידינו' כתבתי: 'אתה הכל יכול להוליך אדם למעשים טובים, להגשים חלומות נפלאים, אתה מציל אותנו בניסים'. התחלתי להקליט שירים אצל מוזיקאי צעיר מקריית גת, שגם צילם את הקליפ לשיר הראשון. לאחר שהוא שלח לי את הקישור לסרטון שהועלה ליוטיוב, מיד בכיתי ואמרתי לעצמי שזאת לא ברכה שאני מכירה, אלא ברכה שיצאה מהחושך אל האור. מישהו אחר לא היה שורד את החיים כמוני. למרבה המזל, תמיד הייתי בסביבה של אנשים שנתנו לי יד וכתף, אבל כל החיים שרדתי בלי משפחה, עסקתי ביצירה, למדתי לתפור בגדים ועבדתי קשה". 
לדבריה, ההשראה הכי גדולה שלה היא בנה מתן, "והמוזיקה והשירים שלי מרפאים איתי ומשמחת אותי". 
היא לא תשכח לעולם את אחותה המנוחה פרידה, שלה היא מקדישה את שיריה שהיא כותבת, מלחינה ומקליטה. למען הנצחת זכרה היא הולכת לבתי חולים, מחלקת שם למאושפזים ממתקים שהיא קונה מכספה, שרה בהתנדבות שירים שלה ומקבלת דברי תודה והערכה מהצוות הרפואי. 
סיפור חייה המורכב של ברכה, שמשפחתה ניתקה איתה קשר כבר שנים רבות, החל בשנת 1973 כאשר אמה נפטרה מסרטן בגיל 48 והותירה אותה בעולם בת שבע עם אחות גדולה יותר בת 13 שנולדה עם תסמונת דאון ועם שני אחים ושתי אחיות נוספות. "אבא שלי לא החזיק מעמד לבד, ולאחר שהאחיות והאחים שלו לא עזרו לו בגידול בנותיו הוא העביר את פרידה למוסד ולא בא לבקר אותה במשך שנים רבות. חיפשתי אותה במשך שנים ולא הצלחתי למצוא אותה, עד שאבא שלי גילה היכן היא נמצאת. נפגשנו שוב כשהייתי בת 37 והיא הייתה בת 42. כשהיא חיבקה אותי לראשונה אחרי 20 שנה שבהן לא נפגשנו במקום לבכות כמותה שרתי לה את השיר 'שער הזהב', שכתבתי עליה והיא מעולם לא הכירה. הבן שלי בכה מהתרגשות כשראה לראשונה את דודתו. הייתי מגיעה לבקר אותה כל שבוע וכל הזמן מתקשרת אליה. לפני שהלכה לעולמה בגלל רשלנות רפואית קיבלתי ממנה נשיקה גדולה שמעולם לא קיבלתי, ונשיקה זו מלווה אותי כל החיים. היא גם תפסה לי חזק את היד ולא נתנה לי ללכת. עבורי היא עדיין נמצאת לידי".