תופעת ה'בועז כהן'

רוני נאור-חפרי פגשה את בועז כהן וגילתה שהוא לא רק איש של רדיו, מוסיקה, ספרות, שירה, אמנות ותרבות; יותר מכל הוא איש של אנשים

יש לא מעט אנשים במדינה שמכורים לתוכנית הרדיו שלו ולא מסוגלים להתחיל את היום בלי המנה הקבועה של 'רוקר טוב' (88fm). מדי בוקר בין השעה 8 ל-10 בבוקר, הוא משמיע מוסיקה משובחת, ארוזה בעטיפות מילים צבעוניות וסיפורים מעניינים, שרק גורמים למאזינים להתמכר.

אבל בועז כהן הוא לא רק שדרן רדיו, עיתונאי או מוסיקאי (חבר להקת פונץ' המיתולוגית). לאחרונה נוסף 'טייטל' חדש לרשימה עם צאת ספרו המצליח, 'סיפורים קטנים תקליטים גדולים'. כשהתברר לי שהמהדורה הראשונה אזלה בחנויות והמהדורה השניה כבר בתהליכי הדפסה מתקדמים (הדפסה על PVC), החלטתי לברר מה עומד בבסיס תופעת ה'בועז כהן'. 

"גבר, לא מעשן, לא עושה סמים, קירח ואופטימי"
צברתי לא מעט שעות האזנה לתוכניות הרדיו שלו, טיילתי בין הפוסטים שלו בפייסבוק, קראתי את ספרו וגיליתי עולם שלם. גיליתי שכהן הוא לא רק איש של רדיו, מוסיקה, ספרות, שירה, אמנות ותרבות; יותר מכל הוא איש של אנשים.

כהן הוא האנשים. האנשים שמלווים אותו שנים; שמאזינים בשקיקה לתוכניות הרדיו; שמגיעים לכל אחת מההרצאות שלו ברחבי הארץ (בין אם בקיבוץ מפלסים, בירושלים או בתל חי); שרצו לרכוש את הספר שלו וממתינים בקוצר רוח לספר הבא (אשר שורותיו נכתבות בימים אלה ממש); שמתלהבים יחד איתו מעטיפות של תקליטים, מתמונות ישנות של אמנים ומספרים איקוניים. כהן נגיש מאוד. הוא נוגע בהם ונותן להם לגעת בו ובכך טמון הקסם של תופעת 'בועז כהן' הכובשת.

אך התובנות האמורות לא בדיוק עונות על השאלה 'מי הוא בועז כהן?', אז פגשתי אותו לשיחה וכוס תה ב'תולעת ספרים' (איך לא) כדי לשאול, והרי התשובות.

מה אתה רואה כשאתה מביט במראה?
"גבר בן 51, לא מעשן, לא עושה סמים, קירח, אופטימי ומרוצה מהחיים".

מה חלמת להיות כשתגדל?
"רופא, מתופף ואסטרונאוט. אבל כדי להיות רופא צריך ללמוד יותר מדי שנים ולעבוד בסביבה עם דם וכל מיני עניינים שאני לא כל כך אוהב. אסטרונאוט, דורש יותר מדי מאמץ, ובסופו של דבר החלטתי להיות פסנתרן ולא מתופף".

אתה מוכר בעיקר כעיתונאי, שדרן רדיו ומוסיקאי. ספר מעט על הרומן שלך עם עולם הספרות? 
"כשהייתי ילד קטן אמא שלי אמרה לי 'אם תאהב לקרוא, לא תהיה בודד אף פעם. אולי תהיה לבד, אך לא תהיה בודד'. תמיד אהבתי לקרוא, תמיד נמשכתי לעולם הזה ובהמשך לכך התחלתי גם לכתוב בגיל צעיר מאוד ואחר כך גם לפרנסתי, כעיתונאי. כך שמבחינתי  מרצים | הרצאותמדובר בתהליך טבעי. זה פשוט משהו שהיה צריך להבשיל ולהגיע בשלב מסוים".

אושר זה להתנדנד על נדנדות
העבודה על ספרו הראשון, 'סיפורים קטנים תקליטים גדולים, נמשכה כ-10 חודשים. כהן מתאר תקופה של עבודה מאומצת יחד עם המו"ל והמעצב של הספר, חגי מרום, ושתי העורכות, עטרה אופק ואיילת מוהר. במהלך השנים הוא כתב 400 סיפורים, אשר מתוכם בחר 66 שנכנסו לספר. כהן: "נשארו לא מעט סיפורים שלא שולבו בספר. העבודה כללה כתיבה של 8 סיפורים חדשים, פיתוח של טיוטות שכתבתי, כתיבה מחדש או עריכה של סיפורים שכתבתי בעבר ושל סיפורים שלי, שפורסמו בכתבי עת שונים".

איך אתה מגדיר את סגנון הכתיבה שלך?
"אישי, רומנטי, נוסטלגי, מיני, יצרי, אופטימי ומתרפק".

מה השפיע על הכתיבה שלך?
"מוסיקה השפיעה על הכתיבה שלי, אך בעיקר ספרים. אני מעריץ את השפה ואת השימוש במילים. קראתי ואני קורא לא מעט מכל מיני ז'אנרים. בעיקר השפיעו עלי סיפורים שיש בהם עצמה יצרית או רגשית עזה. אני מתקשה להתחבר לרמזים או לכתיבה מרפרפת, ש"הולכת ליד", שלא מתחייבת למשהו עד הסוף. אני אוהב כתיבה מובהקת. גם במוסיקה, אני אוהב מלודיות מובהקות מאוד. כמו כן, בסופו של דבר, מות אמי השפיע על הכתיבה שלי. כתבתי כל חיי אבל אחרי שהיא נפטרה הבנתי שהזמן קצר, המלאכה מרובה ושאי אפשר ללכת במעגלים. כשהורה מת מתקבלת תחושה שמי שעמד בינך לבין המוות כבר לא שם ואתה עומד עכשיו בשורה הראשונה; שאתה הבא בתור. זה יוצר דחף לעשות כל מיני דברים. אצלי זה הביא לכתיבה מעט אחרת. גם החוויות שצברתי בחיי עד כה השפיעו על הכתיבה שלי: גרתי בערים רבות, הכרתי אנשים שונים ומגוונים, ראיתי אלפי הופעות, קראתי כל ספר שהגיע לידי וצפיתי בהמון סרטים".

על מה לא תרשה לעצמך לכתוב?
"אין דבר שלא ארשה לעצמי לכתוב עליו. אין לי בעיה עם חשיפה. אני לא אדם פרטי במהות שלי".

לאיזה קהל מכוון הספר 'סיפורים קטנים תקליטים גדולים'?
"לקהל שאוהב סיפורים טובים. כל אחד יכול להתחבר לחומרים בספר, אפילו אם הוא לא גדל באותן שנים".

מהו הדבר החשוב ביותר שלמדת במהלך כתיבת הספר?
"למדתי שיעקב שבתאי צדק, כשהוא אמר ש'לכתוב ספר זה כמו לטאטא את רחוב אלנבי עם מברשת שיניים'. זה תהליך לא פשוט ומתיש, שכרוך בעבודה סיזיפית, ובו זמנית כל רגע ספוג בתחושת אושר".

איך אתה חושב שהספר ישפיע על הקוראים?
"הספר אמור לרגש את הקוראים. הוא מעין גן תעתועים, משום שהוא מתחיל בשני סיפורים אכזריים מאוד, ממשיך עם סיפורים רגשיים, סיפורים מצחיקים עד דמעות וסיפורים סופרים | כותביםמעוררי נוסטלגיה, אהבה והתרגשות. כך, שלמעשה, הוא מכיל קשת של רגשות שניסיתי לעורר".

איך אתה מתייחס לביקורת?
"ביקורת לא מפחידה אותי. אם מישהו לא אהב משהו שעשיתי, אני מבין שהוא לא חלק מהקהל אליו אני פונה. זה בלתי אפשרי לגרום לכולם לאהוב את כל מה שאתה עושה. אני לא יכול לפעול לפי מה שאנשים אוהבים או לא, אלא לפי מה שאני הכי מחובר אליו. זה ככה גם עם המוסיקה שאני משמיע בתוכניות שלי ברדיו. אני משדר אך ורק את מה שאני אוהב, ואני מקווה שאנשים יתחברו לזה. אם הם יתחברו אז הצלחתי. זה מאוד פשוט".

ספר על הדבר הבא.
"הספר הבא כולל שלוש נובלות, שלושה סיפורי אהבה, והוא נקרא 'תאוה'. שם אני מנסה לאתגר את עצמי ולראות אם אני יכול לכתוב כמו הסופרים הגדולים של הז'אנר האירוטי שאני אוהב לקרוא, כגון ארקולה ליסרדי שכתב את 'שעה חופשית', איאן בנקס שכתב את 'שותפות לפשע', פולין ריאז' שחיברה את 'סיפורה של או' ועוד סופרים שיכולים לכתוב אירוטיקה בסגנון רב עצמה, מלא צבע, ישיר, בוטה ואמיץ, מבלי להתנצל. אני מנסה לבדוק אם גם אני יכול להיות אמיץ באותו אופן".

מה מסב לך אושר?
"אני מאושר. הרבה דברים מסבים לי אושר: הבנות שלי, הרדיו, מוסיקה שאני שומע, לשבת מול הים ולשתות יין, להתנדנד על נדנדות, לראות משחקי כדורגל מוצלחים, לראות הופעות, לבקר באנגליה ולקרוא ספרים".

מה תרצה להיות כשתגדל (עוד יותר)?
"הייתי רוצה לכתוב כמה ספרים שיצליחו, כך שיתורגמו לשפות אחרות ויצליחו במדינות אחרות. יש לי כמה רעיונות לכתיבה, לאו דווקא פרוזה. לכן, הייתי שמח להמשיך ולכתוב, במקביל לכל מה שאני עושה היום".